פסק-דין בתיק ע"ש 423/07

1.       לפני ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בפסק דינה של וועדת המשמעת (להלן: הוועדה), לפי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1982 (להלן: החוק), בעקבות הרשעות בפלילים של המערער בגין עבירות על פי החוק. ביום 1.2.07 הוועדה החליטה לפסול את רישיון החוקר הפרטי של המערער לתקופה של עשר שנים, שמניינן מן היום שבו לא חודש לו רישיון החוקר לראשונה, היינו מה-1.1.2000 (להלן: גזר הדין).

2.       בערעור נטען כי, מדובר בעונש מופלג בחומרתו, שאינו מתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ואינו עולה בקנה אחד עם עונש שהוטל על חוקרים אחרים, וכך עם עקרון אחידות הענישה.

3.       המשיבה טוענת כי, העונש שהוטל על המערער בגזר הדין הולם את חומרת מעשיו, והוא מגלם איזון ראוי בין השיקולים הבאים: חומרת המעשים; ריבוי העבירות; עברו הפלילי המכביד של המערער; הצורך להעביר מסר מרתיע, וגם ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער. המשיבה מדגישה כי, המשמעות האופרטיבית של ההחלטה לא עולה על שלוש שנים, בשל התחולה הרטרואקטיבית, ואפילו פחות מזה, מאחר שלאחרונה ניתנה החלטה נוספת של וועדת הרישוי שלא לחדש לו את הרישיון לאור ההרשעה שלו בתיק הפלילי.

4.       ביסוד גזר הדין מונחים שני תיקים פליליים. באחד מהם בוצעו העבירות בשנים 1995-1994, ובשני בוצעו העבירות בשנים 1997, 1998. בתיק הראשון הורשע המערער בשמונה עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות ובשתי עבירות של הוצאה ממאגר מידע. בהליך הפלילי שבגין תיק זה נגזרו על המערער ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים ו-10,000 ש"ח קנס. בתיק השני, שבו הורשע המערער בהקשר ל-30 עבירות של נטילת שוחד, הוצאת מסמך ממשמורת חוקית, פגיעה בפרטיות, חדירה לחומר מחשב והפרת חובת סודיות בשימוש במאגרי מידע. הרשעה זו התבססה על כך שהמערער קיבל מידע ממאגר מידע של "בזק" באמצעות עובדת של "בזק" כנגד תמורה כספית (50 ש"ח לכל פלט מחשב שנמסר).

5.       הוועדה ציינה כי היא רואה חומרה רבה בדפוס ההתנהגות של המערער. כדבריה, מדובר בנאשם ש"אימץ" את החדירה הבלתי חוקית למאגרי מידע לעצמו כדפוס התנהגות חוזר ונשנה, כעולה מריבוי העבירות. הוועדה הוסיפה כי, החומרה מתעצמת בשל כך שהמערער הורשע בין היתר בעבירות שוחד רבות, וכן בשל העובדה שהמערער פעל ישירות מול עובדת הציבור, ובכך השתייך למעגל הביצוע הראשון של העבירות. עם זאת, בשל שיקולים לקולא, סברה הוועדה שאין לקבל את הטענה של המשיב, לפיה יש לפסול את רישיונו של המערער לצמיתות, וראתה בפסילת רישיונו לתקופה של עשר שנים תגמול הולם.

הוועדה גם לקחה בחשבון את התקופות שבהן נבצר מן המערער לשמש כחוקר פרטי משום שרישיונו לא חודש בשל ההליכים הפליליים שהתנהלו נגדו. יחד עם זאת, הוועדה סברה כי יש להקנות ממשות לגזר הדין על דרך של קביעת תקופת פסילה שהיא עודפת לתקופה שבה לא חודש הרישיון.

6.       אין ספק שהחלטת הוועדה מנומקת היטב ומאזנת בין השיקולים השונים, ואולם, לפניי נטען כי בפועל עונש הפסילה שנגזר על המערער מחמיר עמו בהשוואה לתקופת הפסילה שנגזרה על אחרים.

7.       בהשוואה זו עסקה גם הוועדה, שהדגישה את השוני בין חומרת העבירות שעבר המערער, בהשוואה לעבירות שעברו חוקרים אחרים. על נימוקיה ניתן להוסיף שמדובר בעבירות שנפרשו על פני תקופה ארוכה (משנת 1994 עד לשנת 1998). אין הכוונה לכך שבכל אחת השנים שבמהלך התקופה נעברו עבירות, ואולם, ברור שאי אפשר לדבר על תיחום העבירות לתקופה קצרה ולא אופיינית.

8.       האמור לעיל מבהיר שאין מקום להתערב בגזר הדין. טענת האפליה משווה בין דברים שאינם שווים - ומתעלמת מהנסיבות המיוחדות לחומרה הקיימות במקרה של המערער ביחס לחוקרים שלגביהם קבעה הוועדה עונש קל יותר.

          לאור האמור, דין הערעור להידחות.

9.       בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באייר תשס"ז (15 במאי 2007), בהעדר.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: